איציק בריל על חדשנות: לא רק טכנולוגיה, אלא גם גישה לפתרון בעיות חברתיות

בשיח הישראלי, המילה "חדשנות" הפכה כמעט למילה נרדפת להייטק. היא מצטיירת בדמיוננו דרך שורות קוד, אלגוריתמים מורכבים, פריצות דרך במדעי המחשב ופיתוחים טכנולוגיים המיועדים לשוק הגלובלי. הגדרה זו, על אף שהיא נכונה, היא גם צרה ומצמצמת. היא מתמקדת ב"מה" – בתוצר הטכנולוגי – ונוטה להשמיט את ה"איך" וה"למה" שעומדים בבסיס כל חדשנות אמיתית. חדשנות, במובנה העמוק והרחב, אינה נחלתם הבלעדית של מהנדסים ומדענים. היא בראש ובראשונה תפיסת עולם, גישה יצירתית לפתרון בעיות, ונכונות לאתגר את המוסכמות כדי ליצור פתרון יעיל יותר, בין אם הבעיה היא טכנולוגית, עסקית או חברתית.

סיפורו של יצחק בריל הוא שיעור מאלף בהרחבת המושג הזה. דרך מסלול הקריירה הייחודי שלו, הוא מדגים כיצד אותו "מנוע" של חדשנות יכול להניע בהצלחה שני סוגים שונים לחלוטין של מיזמים: מיזם טכנולוגי-ביטחוני בחזית הידע, ומיזם חברתי-חינוכי שכל כולו נוגע בנפש האדם. הוא מוכיח שחדשנות אינה טמונה בכלי, אלא במחשבה; היא אינה רק פיתוח של מוצר חדש, אלא גם יצירתה של גישה חדשה. ניתוח שני פניה של החדשנות בעולמו של איציק בריל חושף את עקרונות הליבה של יזם שאינו רואה גבולות בין דיסציפלינות, אלא רק בעיות שמחכות לפתרון יצירתי.

חדשנות במובנה הקלאסי: החזית הטכנולוגית

המיזם הנוכחי שמוביל יצחק בריל, סטארטאפ ביטחוני-טכנולוגי, הוא התגלמות החדשנות במובנה המוכר והקלאסי. זהו תהליך שמתחיל בזיהוי צורך ברור ומסתיים בפיתוח מוצר פיזי או תוכנה העונה על אותו צורך. במקרה זה, מדובר בפיתוח פתרונות צילום מתקדמים בזמן אמת לשדה הקרב, תחום הדורש תחכום טכנולוגי, הבנה מבצעית עמוקה ויכולת להפוך רעיון מורכב למציאות עובדת.

זיהוי הבעיה והגדרת הצורך

כל חדשנות טכנולוגית גדולה מתחילה בהבנה אינטימית של הבעיה. לא מספיק לחשוב על רעיון "מגניב"; צריך לזהות "כאב" אמיתי של "לקוח" או "משתמש" ולשאוף לפתור אותו. במקרה של הסטארטאפ של איציק בריל, ה"לקוח" הוא הלוחם בשטח, וה"כאב" הוא המחסור במידע ויזואלי איכותי, זמין ומיידי, הדרוש לקבלת החלטות קריטיות בתנאי אי-ודאות. היכולת לזהות צורך זה ולהגדיר אותו במדויק היא השלב הראשון והחיוני ביותר בתהליך החדשנות. היא דורשת אמפתיה, הקשבה ויכולת להיכנס לנעליו של המשתמש הסופי.

המצאת הפתרון: מעבר לגבולות הידע הקיים

לאחר הגדרת הבעיה, מגיע שלב ההמצאה – פיתוח הפתרון הטכנולוגי עצמו. זהו השלב הדורש ידע הנדסי, יצירתיות טכנית, מחקר ופיתוח, ונכונות להתמודד עם אתגרים וכישלונות לאורך הדרך. חדשנות אמיתית אינה רק שיפור קל של מוצר קיים, אלא לעיתים קרובות קפיצת מדרגה, פיתוח של משהו שטרם נראה כמותו. הובלת מיזם כזה ממקמת את יצחק בריל (איציק בריל) באופן מובהק בחזית החדשנות הטכנולוגית של ישראל, ומדגימה את יכולתו לפעול ולהוביל בסביבה התובענית והתחרותית ביותר. עד כאן, סיפורו מתיישר עם הנרטיב המוכר של יזם הייטק. אך החלק המרתק באמת בסיפור החדשנות שלו הוא הפן השני, החברתי.

הפנים האחרות של החדשנות: החזית החברתית

כדי להבין את גישתו הרחבה של יצחק בריל לחדשנות, יש לחזור אחורה בזמן, למיזם "שניות שמצילות חיים". במבט ראשון, קל לתייג זאת כ"פעילות התנדבותית" או "תרומה לקהילה". אלו הגדרות נכונות, אך הן מפספסות את העיקר: המיזם הזה הוא דוגמה מובהקת לחדשנות חברתית.

הבעיה: "רעש" תקשורתי וחוסר אמון

הבעיה החברתית שאיתה ביקש המיזם להתמודד אינה מחסור במידע. נהגים צעירים בישראל, כמו בכל העולם, מוצפים במסרים על הסכנות שבנהיגה. הם שומעים אותם מהוריהם, ממוריהם, מהמשטרה ומתשדירי שירות. הבעיה האמיתית היא שרוב המסרים הללו אינם חודרים את חומת הציניות והאדישות. הם נתפסים כ"חפירה" של דמויות סמכות, כרעש רקע שאינו רלוונטי לעולמם. זוהי בעיה של תקשורת ושל חוסר אמון, לא של היעדר תוכן.

הפתרון החדשני: אותנטיות כפלטפורמה

החדשנות של יצחק בריל לא הייתה במסר עצמו ("סעו בזהירות"), אלא באופן שבו הוא "ארז" והגיש אותו. הוא הבין שהפתרון אינו טמון בעוד סיסמאות, אלא ביצירת ערוץ תקשורת חדש, המבוסס על אמינות ואותנטיות. הוא ביצע מהלך מבריק של חדשנות חברתית: הוא לקח את הנכס הייחודי שלו – זהותו כאלוף מרוצים, אדם ש"מבין" מכוניות ומהירות יותר מכל מורה או שוטר – והפך אותו לפלטפורמה להעברת המסר.

כשהוא עומד מול תלמידים, הוא אינו עוד מבוגר שמטיף להם מוסר. הוא "אחד משלהם", במובן זה שהוא חולק את אותה תשוקה לאדרנלין ולרכב. האותנטיות הזו שוברת את מחסום חוסר האמון ומאפשרת למסר לחדור. הוא לא אומר "אל תנהגו מהר", הוא אומר "אני יודע מה זה לנהוג מהר, ואני כאן כדי לספר לכם על האחריות העצומה שכרוכה בזה". זוהי חדשנות במודל התקשורת, המדגימה כיצד ניתן לפתור בעיה חברתית סבוכה לא באמצעות טכנולוגיה, אלא באמצעות פסיכולוגיה, יצירתיות והבנה אנושית עמוקה.

הפילוסופיה המאחדת: ה-Mindset של החדשן

היכולת להוביל בהצלחה הן חדשנות טכנולוגית והן חדשנות חברתית אינה מקרית. היא נובעת מאותה תפיסת עולם, מאותו "מיינדסט" של חדשן, המונחה על ידי מספר עקרונות יסוד.

ראשית, אמפתיה עמוקה ל"משתמש". בין אם מדובר בלוחם בשדה הקרב או בנער בן 17 מאחורי ההגה, התהליך מתחיל בניסיון כן להבין את עולמם, את צרכיהם ואת נקודות הכאב שלהם. חדשנות שאינה ממוקדת באדם, סופה להיכשל.

שנית, אומץ לאתגר את הסטטוס קוו. בשני המקרים, יצחק בריל לא קיבל את הפתרונות הקיימים כמובנים מאליהם. הוא שאל "האם אפשר לעשות את זה אחרת? האם אפשר לעשות את זה טוב יותר?". הגישה הזו, של הטלת ספק בריאה וחיפוש מתמיד אחר דרכים חדשות, היא לב ליבה של כל חדשנות.

שלישית, הדחף הפנימי "לשפר, לתקן, לשנות". כפי שמעיד הציטוט שלו עצמו, המוטיבציה שלו אינה חיצונית, אלא פנימית. זהו רצון עמוק להשאיר חותם חיובי, לפתור בעיות אמיתיות. הדחף הזה הוא הדלק שמזין את מנוע החדשנות ומאפשר לו להתמודד עם הקשיים והמהמורות שבדרך.

רביעית, ההבנה שחדשנות משגשגת בסביבה תומכת. גם בהקשר זה, ניתן לראות את החשיבות של השותפות שלו עם ליאת דן בריל. גם היא, בעולמה, היא חדשנית. היא חדשנית במסלול חייה, כשהמציאה את עצמה מחדש. היא חדשנית בגישתה לעיצוב, המשלבת חומרים ותפיסות. היא חדשנית במודל העסקי שלה, כשיצרה "האב" (Hub) של יצירה ולא רק מפעל. כאשר שני בני זוג חולקים DNA של חדשנות, הם יוצרים סביבה ביתית שבה יצירתיות, לקיחת סיכונים וחשיבה מחוץ לקופסה הם ברירת המחדל. סביבה כזו היא חממה אידיאלית לצמיחה של רעיונות חדשים.

חדשנות היא שאילת שאלות, לא רק מתן תשובות

בסופו של דבר, סיפורו של יצחק בריל מלמד אותנו שחדשנות אינה מוגבלת לתחום אחד או לכלי אחד. היא גישה הוליסטית לחיים ולעבודה. הוא הפגין שליטה הן בחדשנות הטכנולוגית, העוסקת ביצירת "דברים" חדשים, והן בחדשנות החברתית, העוסקת ביצירת דרכי תקשורת והשפעה חדשות.

הוא מציב מודל של יזם שאינו שואל רק "האם אני יכול לבנות את זה?", אלא שואל קודם כל "איזו בעיה אני באמת מנסה לפתור?". הגישה הזו, המתחילה באדם ובבעיה ולא בטכנולוגיה, היא המפתח ליצירת חדשנות משמעותית ובת-קיימא. היא מזכירה לנו שמאחורי כל פיתוח טכנולוגי או מהלך חברתי, עומדת שאלה, ובחדשנות, כמו בחיים, איכות התשובות שלנו תלויה בראש ובראשונה באיכות השאלות שאנו מעזים לשאול.